תגובה למאמר: "מתי ואיך שכחנו את היוונים"מאת עפרי אילני  (פורסם במוסף הארץ 29.12.2017)          

תמיד מהנה ומעשיר לקרא מאמר על תרבות יוון ורומא, והדברים של עפרי אילני אינם מאכזבים. בכל זאת אני נוטה להסתייג במידה מסוימת מהגישה במאמר זה.

 הזנחת התרבות הקלאסית או היעלמותה אינה תופעה חדשה בתולדות תרבות הרומית במחצית השנייה של המאה 

ונטמע חלקית בתרבויות החדשות של השבטים הגרמניים. למרות שאלמנטים רבים של רומא ויוון נשארו (בעיקר הודות להתנצרות של העמים הפולשים) התרבות הקלאסית כמעט נעלמה למשך כחמש מאות שנה.

השינוי הגדול הזה בא לידי ביטוי במיוחד בתכנים נוצריים חדשים והתפקיד  היה רבות הדת הקתולית הכתיבה ויצרה נוף חדש המבוסס על אדריכלות בסגנון חדש, הבא לידי ביטוי בכנסיות הגותיות, אמנות ופיסול דו-מימדי לא מציאותי, והאידיאולוגיה הנוצרית תפסה והחליפה את המקום של הפילוסופיה היונית. בעקבות זאת הרבה מהספרות החילונית הוצאה מחוץ לחוק, כמו גם הציור החופשי. 

הגישה הקלאסית להבנת מושג ההיסטוריה הייתה מחזורית בעיקרה ולא ליניארית. ואולי הגישה המחזורית הזו הוכיחה את עצמה בכך שאחרי חצי מילניום שוב המערב עומד מול תחייתה של התרבות היוונית והרומית בפרוטו -רנסנס של המאה השתים עשר, שהוביל יותר מאוחר לתקומתה של תרבות יוון ברנסנס של המאות החמש עשרה והשש עשרה.

אם ההיסטוריה באמת פועלת במחזוריות אזי אל נתפלא שאנו שוב נעמוד בפני תקומתה מחדש של תרבות יוון-רומא בעתיד כלשהו.

פרנק שפירא